<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' סוכה</h1>
<h2>דף קלה.</h2>
ובשמיני של חג מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן, [סוכה מ"ז ע"א] ואע"ג דספיקא הוא היה עלינו לברך מה טעם כי היכי דלא ליזלזלו ביה, והא דלא מברכינן לישב בסוכה לאו משום ספיקא, אלא משום דיום דשמיני עצרת הוא, ואי מברכין לישב בסוכה היינו עושין אותו שביעי וקשיא אהדדי ויותר יזלזלו בו, דמאחר שבכל תפלותינו עשונוהו קדש נעשנו חול. גרסי' בפרק במה מדליקין [שבת כ"ג ע"א] על ברכת נר חנוכה היכן צונו, ר' אויא אמר מלא תסור וכו'. ומתיב רב עמרם הדמאי מערבין בו וכו' ומפרישין אותו ערום, ואי ס"ד בדרבנן בעי ברכה היכי מברך, הא בעי' והיה מחניך קדוש וליכא. אמר אביי ודאי דדבריהם בעי ברכה, ספק דדבריהם לא בעי ברכה, והאי יו"ט [שני] דספק דבריהם הוא ובעי ברכה, התם כי היכי דלא ליזלזלו ביה. רבא אמר רוב עמי הארץ מעשרין הם. וראינו לרבינו חננאל ז"ל שכתב הכי, אית מן רבנן דדייקו ואמרו לענין נולד כשהוא מהול אע"ג דקי"ל כרבה דאמר [שבת קל"ה ע"א] שמא ערלה כבושה היא לפיכך צריך להטיף ממנו דם ברית בחול, כיון שהוא ספק דדבריהם כד מהיל ליה בחול לא צריך ברכה כמו הדמאי. ומתחזי מכלל דבריו דסבירא ליה דכיון דספק דדבריהם לא בעי ברכה כדאמר אביי. ואנן לעניות דעתין לא מתחזי הכי, דכל ספק דדבריהם בעי ברכה חוץ מן הדמאי דלא בעי ברכה מפני שרוב עמי הארץ מעשרין הן, שכך [עונה] רבא על דברי אביי אתה אומר שספק דדבריהם לא בעי ברכה ואני אומר דשאני דמאי משאר ספקות מפני שרוב עמי הארץ מעשרין הן, וק"ל כל היכי דפליגי אביי ורבא הלכתא כרבא לבר מיע"ל קג"ם, הלכך יו"ט שני בין לאביי בין לרבא בעי ברכה מטעם כי היכי דלא ליזלזלו ביה, וכמו כן ערלה כבושה בחול צריכא ברכה לרבא דספק דדבריהם בעי ברכה חוץ מדמאי, ולאביי נמי שספק דדבריהם לא בעי ברכה, משום דלא ליזלזלו ביה בעי ברכה כמו יו"ט שני דחד טכסיסא אינון. הלכך מה דכתב רבינו חננאל ז"ל [בערלה כבושה בחול דלא צריך ברכה כמו הדמאי] לא ידעינן מאי קאמר דלא בריר [לן] טעמיה. זה כתב הרב ר' יהודה ז"ל. ומאי דכתב דיו"ט שני וערלה כבושה חד טכסיסא אינון, לא נהיר לן. ועוד קשיא לי הכותב מאי דכתב הרב [נמי] בכסוי הדם של כוי דלא בעי ברכה דספיקא הוא ולא מברכינן עליה, ומאי שנא מערלה כבושה דמברכינן עליה.
